לאחרונה בחן בית המשפט לענינים מינהליים בירושלים את השאלה, האם רשאית ועדת המכרזים לחלט ערבות מכרז כאשר לא נגרם לה נזק. ניתוח פסק הדין ותשובה לשאלה שבכותרת בשורות הקצרות שלהלן.
העובדות בקצרה: העותרת זכתה במכרז של רמ"י לחכירת מגרשים לבניית 12 יחידות דיור בקרית גת. היא נדרשה לשלם, על פי תנאי המכרז, דמי פיתוח בשיעור של 15% מסכום הצעתה "תוך 50 ימים", אך שילמה את דמי הפיתוח באיחור, בחלוף 23 ימים מהמועד שנקבע בתנאי המכרז.
ועדת המכרזים החליטה על ביטול זכיית העותרת במכרז ועל החלטה זו הגישה העותרת עתירה שנדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים. ערעור שהגישה העותרת לבית המשפט העליון נמחק בעקבות הערות בית המשפט.
לאחר שוועדת המכרזים אפשרה לעותרת להשמיע את טענותיה בעניין, החליטה הוועדה לחלט את ערבות המכרז של העותרת במלואה, אך לבסוף חזרה בה חלקית וחילטה "רק" 75% מסכום הערבות.
אחת הטענות שהעלתה העותרת בפני בית המשפט לעניינים מינהליים הייתה, כי לא נגרם כל נזק בפועל לרמ"י ולפיכך היא אינה זכאית לחילוט הערבות. היא הוכיחה, כי בעוד שההצעה הזוכה שלה בשנת 2014 עמדה על מעט יותר ממיליון ש"ח, הרי שההצעה הזוכה במכרז החדש לגבי אותו פרוייקט עמדה בשנת 2017 על יותר מ-4 מיליוני ₪.
שיקול הנזק אינו שיקול בלעדי: בית המשפט קבע, כי נקודת המוצא בחילוט ערבות מכרז כאשר הזוכה לא עומד בהוראות המכרז, היא חילוט הערבות במלואה. עם זאת, ציין בית המשפט, ועדת המכרזים מחויבת לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו.
באשר לטענת העותרת, כי יש לכרוך את חילוט ערבות המכרז בהוכחת גרימת נזק לעורך המכרז עקב אי עמידת המציע בתנאי המכרז פסק בית המשפט, כי התנהלות העותרת גרמה לעיכובים משמעותיים בהליך המכרז ולהטלת נטל גדול על רמ"י בצורך להתחיל בהליך מכרזי נוסף, זאת מעבר לנזקים היקפים נוספים שסביר כי נגרמו. בית המשפט הוסיף וקבע, כי הנזק שנגרם לרשות המנהלית בפועל הוא רק שיקול אחד מבין השיקולים של הרשות לשקול בבואה להחליט על שיעור חילוט הערבות ואינו שיקול בלעדי:
מהם השיקולים הלגיטימיים של ועדת המכרזים בבואה לחלט ערבות מכרז? בבואה לשקול את חילוט הערבות רשאית ואף חייבת ועדת המכרזים לשקול את גם את התכליות שלשמן ניתנת ערבות המכרז: הבטחת כשירות המציע ורצינותו, שיקוף חוסנו הכלכלי, הרתעתו מפני חזרה מהצעה שזכתה, מניעת קלות דעת ומניפולציות, הגנה על האינטרס הציבורי בקיום תקין של הליכי המכרז. בנסיבות העניין מצא בית המשפט, כי ועדת המכרזים שקלה את השיקולים הרלוונטים, וכי שיקוליה הנם סבירים ועולים בקנה אחד עם הפסיקה. זו גם זו, ביהמ"ש השתכנע, כי לפי סעיף 33 לתנאי המכרז נקבעה הערבות כפיצוי מוסכם. לאור כל אלה ולנוכח הכלל בדבר אי התערבות בשיקול דעת ועדת המכרזים דחה בית המשפט את העתירה.
ביום 9.3.2020 הגישה העותרת ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון.
עת"ם (מינהלי י-ם) 59474-06-19 בוני מסד הצפון ב.מ.ה. בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (26.1.2020). השופטת: עינת אבמן מולר.