מהו מכרז ציבורי ?
המושג "מכרז" הוגדר על ידי בית המשפט העליון כמסגרת ממוסדת לניהול משא ומתן לקראת חתימה על חוזה, בתנאים של תחרות ושוויון בין ההצעות השונות. דיני המכרזים בישראל לא התפתחו כתחום משפטי נפרד, אלא כחלק בלתי נפרד מהמשפט המנהלי הישראלי. בהתאם לכך, הם נשלטו במשך שנים רבות, על ידי המשפט המנהלי, המהותי והפרוצדוראלי. אף על פי כן, הכללים אשר חלים על דיני המכרזים הציבוריים בשלושת העשורים האחרונים נובעים הן מן המשפט הציבורי והן מן משפט המשפט הפרטי (תחולת דינים כפולה זו ידועה כ"עקרון הדואליות הנורמטיבית").
מהן מטרות דיני המכרזים ?
שתי המטרות המונחות בבסיס דיני המכרזים הציבוריים הן: (א) המטרה הציבורית. המטרה הציבורית נועדה להבטיח את הגינות הגופים הציבוריים, כך שהם ינהלו את פעילויותיהם באופן המאפשר שוויון הזדמנויות ויחס הוגן כלפי כל המשתתפים; (ב) המטרה הכלכלית. מטרה זו מכוונת להשיג, באמצעות הליך המכרז, את ההצעה הטובה ביותר למדינה, אשר מציעה את המחיר והאיכות הטובים ביותר. לאחרונה נקבע על ידי בית המשפט העליון כי תכלית נוספת של דיני המכרזים היא חברתית - שמירה על חוקי המגן של העובדים.
כיצד מוסדרים דיני המכרזים ?
דיני המכרזים הישראלים נחשבים ל"דין צעיר". במשך מספר עשורים מאז קום המדינה פותחו דיני המכרזים, בעיקר, על ידי בית המשפט העליון. תהליך זה של פיתוח הדינים נמשך עד לעצם יום זה, אם כי כיום פיתוח דיני המכרזים נעשה לא רק על ידי בית המשפט העליון, כי אם גם על ידי בתי המשפט לעניינים מינהליים ובתי המשפט האזרחיים. עם זאת, בעשורים האחרונים נחקקו מספר חוקים המסדירים את דיני המכרזים, הן בפן המהותי והן בפן הפרוצדורלי. החוק החשוב ביותר הוא חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, אשר מטיל חובה כללית על המדינה (ועל חלק מרשויותיה) חובה להתקשר בחוזים מסוימים במכרז פומבי הנותן לכל אדם "הזדמנות שווה להשתתף בו."